החלטה בתיק בש"פ 8026/05

           בפניי בקשה רביעית להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996.

           כנגד המשיבים הוגש ביום 23.6.04 כתב אישום בו מיוחסות למשיבים 3-1 שורה של עבירות ובהן רצח בכוונה תחילה, הריגה, ניסיון לרצח, פציעה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע. למשיב 4 יוחסו בכתב האישום עבירות של ניסיון לרצח, קשירת קשר לביצוע פשע, נשיאת נשק ומתן אמצעים לביצוע פשע. כתב האישום, הכולל חמישה אישומים, מגולל מסכת עבריינית סבוכה, שתמציתה, על פי הנטען, ברצונם של המשיבים 1 ו-2 לנקום את רצח אחיהם חנניה. על פי האישום הראשון, קשרו המשיבים 1, 3 ו-4 עם ירון סנקר (להלן: סנקר) קשר לגרימת מותו של שמעון זריהן (להלן: זריהן), אשר נחשד בעיניהם כאחראי למותו של חנניה. המשיבים 1, 3 ו-4 פעלו בהתאם לתוכנית הקשר, סיפקו לסנקר את האמצעים הדרושים ועזרו לו בביצועה. קשר זה לא צלח והסתיים בפציעתו של זריהן מיריות שירה לעברו סנקר. על פי האישום השני, קשרו המשיבים 3-1 עם סנקר קשר לגרימת מותו של שלום דומרני (להלן: דומרני), אשר הביע שביעות רצון ממותו של חנניה. תוכנית זו כשלה אף היא, אך במסגרת הוצאתה אל הפועל נורה ונפצע אדם אחר אשר נמצא במקום האירוע. על פי האישום השלישי, קשרו המשיבים 1 ו-3 קשר עם סנקר לגרימת מותו של יעקב אלפרון (להלן: אלפרון), בו חשדו באחריות לרצח חנניה ובמסגרת זו נעשה ניסיון להטמין מטען חבלה במכוניתו. לפי האישום הרביעי, קשרו המשיבים 1 ו-3 וסנקר קשר לגרימת מותם של יצחק אברג'יל (להלן: אברג'יל) ושל המקורבים לו, מתוך חשד כי הם העומדים מאחורי הרצח של חנניה. במסגרת זו תוכנן לפוצץ מטען חבלה שהוטמן במכונית בפתח אולם אירועים בו שהה אברג'יל. תוכנית זו סוכלה על ידי סנקר, אשר התחרט, על פי הנטען, בדרכו לאולם האירועים. תחת זאת נעשה ניסיון לפגוע בקורבנות המיועדים באמצעות רובה צלפים, אך אף תוכנית זו כשלה, משלא זוהו היעדים המבוקשים. על פי האישום החמישי, קשרו המשיבים 3-1 וסנקר קשר לגרימת מותו של חיים שאבי (להלן: שאבי), בו חשדו כי שימש מקור מודיעיני לרוצחי חנניה. במסגרת תוכנית הקשר צייד המשיב 4 את סנקר בקטנוע ובאקדחים. סנקר הגיע למקום שבו שהה שאבי וירה לעברו מספר יריות. במהלך הירי הבחין סנקר באדם אחר אשר תיאורו דמה לזה של שאבי וירה אף בו. כתוצאה מן הירי נגרם מותם של השניים.  

           בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המדינה והורה על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים. בית משפט זה דחה עררים על ההחלטות בעניין מעצרם של המשיבים 2 ו-4 (בש"פ 10734/04 משה אוחנה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) ובש"פ 141/05 גל (אשר) בוגנים נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), בהתאמה). בית המשפט המחוזי דחה בקשה לעיון חוזר מטעם המשיבים 1 ו-2 ועררם על כך נדחה אף הוא על ידי בית משפט זה (בש"פ 1813/05 רפי אוחנה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). ביום 20.3.05 האריך השופט לוי לראשונה את מעצרם של המשיבים (בש"פ 2542/05 מדינת ישראל נ' רפי אוחנה (טרם פורסם)). השופט לוי התייחס בהחלטתו לכך שמועדי ההוכחות בתיק נקבעו החל מחודש נובמבר 2005, וכתוצאה מכך יחלפו כ- 16 חודשים בין הגשת כתב האישום לשמיעת ראשון העדים. לנוכח זאת הורה השופט לוי על הארכת מעצרם של המשיבים ב- 45 יום בלבד וציין כי אם לא תימצא דרך להקדים את הדיון בעניינם, יהיה מקום לשוב ולשקול אם מוצדק להחזיקם במעצר. ביום 16.5.05 הוארך בשנית מעצרם של המשיבים ב- 30 יום, על פי החלטתו של השופט רובינשטיין (בש"פ 4041/05 מדינת ישראל נ' רפי אוחנה (טרם פורסם)). השופט רובינשטיין קבע בהחלטתו כי ככל שלא ייקבע בתקופה זו בבית המשפט המחוזי הרכב אשר יוכל לשמוע את התיק באורח רצוף והחל ממועד מוקדם, תשוב ותיבחן שאלת הארכת מעצרם של המשיבים. יצוין, כי בהחלטתו זו הורה השופט רובינשטיין על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של נאשם נוסף בפרשה ובהמשך הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של זה לחלופת מעצר של מעצר בית מלא בתנאים מגבילים. ערר המדינה על החלטה זו התקבל באופן חלקי ותנאי הערובה הוחמרו (בש"פ 5546/05 מדינת ישראל נ' דוד עקיבא (טרם פורסם)). ביום 21.6.05 הוארך מעצרם של המשיבים בשלישית, הפעם ב- 90 ימים, וזאת על פי החלטתה של השופטת נאור (בש"פ 5279/05 מדינת ישראל נ' רפי אוחנה (טרם פורסם)). בהחלטתה ציינה השופטת נאור כי על פי הודעת נשיא בית המשפט המחוזי, נקבעו בתיק שלושה מועדי הוכחות במהלך הפגרה ו-4 מועדים נוספים במהלך חודש ספטמבר ואילו החל מחודש נובמבר יתקיימו 55 ישיבות בתיק. השופטת נאור העירה כי אף שלא התגשמה הציפיה כי עם מינויים של שופטים נוספים לבית המשפט המחוזי יוקצו למשפט זה מספר רב של ישיבות, הרי שאיננה רואה אפשרות שלא להאריך את מעצרם של המשיבים פעם נוספת. השופטת ציינה כי לעת הזו משקל מסוכנותם של כל המשיבים הוא כה כבד, עד כי אין בהתארכות משפטם כדי להטות את כפות המאזניים לטובת שחרורם. כעת מונחת בפניי בקשה נוספת, רביעית במספר, להארכת מעצרם של המשיבים ב- 90 ימים.

           בעת הדיון בפניי ציינה באת-כוח המדינה כי עד כה התקיימו 5 דיוני הוכחות בתיק ונשמעו 16 עדים מתוך 258 עדי התביעה וכי 47 מועדים נוספים קבועים החל מיום 1.11.05. כן עדכנה כי במסגרת משפטו של עד התביעה המרכזי סנקר נפתח זה עתה משפט הזוטא אותו בחר לנהל, אך הוסיפה כי משפטם של המשיבים אינו מוקפא עד לשמיעת עדותו של סנקר, שכן ישנם עדים רבים הצפויים להעיד בינתיים. בתוך כך טענה באת-כוח המדינה כי ההגנה אינה משתפת פעולה עם מאמצי המדינה לייעל את הדיון ותרמה לעיכוב בשמיעת התיק בהיענותה החלקית להצעת המדינה להגשת מסמכים בהסכמה. כן הדגישה באת-כוח המדינה כי בתיקים קשים וחמורים, דוגמת התיק נשוא בקשה זו, בהם מסוכנותם של הנאשמים עומדת על הרף הגבוה ביותר, יש לתת משקל מכריע לשיקולים של בטחון הציבור ולצורך להבטיח הליכי משפט תקינים ולהכיר בכך כי משקלם של אינטרסים אלה אינו פוחת באופן מהותי גם לנוכח התארכות המשפט. באת-כוח המדינה הדגישה כי במקרה שלפנינו עולה מסוכנותם המופלגת של המשיבים מן המעשים החמורים המיוחסים להם ומנסיבות ביצועם ויש בה כדי לחייב את המשך מעצרם, למרות הקושי בקצב ניהול המשפט. בתוך כך הוסיפה כי חלוף הזמן מאז ניתנה החלטת הארכת המעצר השלישית לא הוביל לשינוי משמעותי בנקודת האיזון בין האינטרסים המוטלים על הפרק. 

           באי-כוח המשיבים, מצידם, הדגישו כי אין במועדים הספורים שנקבעו לשמיעת המשפט לפני חודש נובמבר כדי להציב מענה לבעיה הקשה של קצב ניהול המשפט. כן הדפו את טענות באת-כוח המדינה בדבר אי שיתוף פעולה מצד ההגנה וטענו כי הסיבה לכך שכמעט לא נרשמה התקדמות בישיבות שהתקיימו עד כה הינה כי המדינה בחרה להעיד בהן את חוקריו של סנקר, אשר ממילא יידרשו לשוב ולהעיד לאחר שזה ימסור את עדותו. בנסיבות הקיימות טענו באי-כוח המשיבים כי יש בהתארכות המשפט כדי לשנות את נקודת האיזון בין המסוכנות המיוחסת למשיבים לבין ההגנה על זכויותיהם וכי נדרשת בחינת האפשרות לאיין מסוכנות זו על ידי חלופת מעצר. כן הועלו בעת הדיון בפניי טענות קונקרטיות בעניינם של המשיבים השונים. כך, בא-כוח המשיב 2 טען לכרסום בחומר הראיות ביחס לחלקו של מרשו, שיש בו, לטענתו, גם כדי להקרין על שאלת מסוכנותו. בא-כוח המשיב 4, מצידו, הדגיש כי החלק המיוחס למרשו בפרשיה קטן מחלקם של המשיבים האחרים וכי מסוכנותו פחותה משלהם, כפי שציינה אף השופטת נאור בהחלטת הארכת המעצר הקודמת. על כן טען כי עם חלוף הזמן השתנתה נקודת האיזון ביחס למשיב 4 ומתבקשת בחינת אפשרות שחרורו לחלופת מעצר, במיוחד בהתחשב בשחרורו למעצר בית של הנאשם הנוסף בתיק.

           לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אין חולק על כך כי קיימת בעיה קשה בכל הנוגע לקצב שמיעת משפטם של המשיבים, אשר הינו רחוק מלהיות ראוי. למעלה משנה חלפה בין הגשת כתב האישום לבין תחילת שמיעת העדים. חרף הציפייה כי יימצא פיתרון לבעיה במסגרת קביעת מותב נוסף בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, הרי שבפועל נוספו ישיבות ספורות בתיק לפני חודש נובמבר, כך שלמעשה לא יחל המשפט להישמע בצורה אינטנסיבית לפני כן. מובן כי אין בדיונים ספורים אלה, אשר נוספו בעקבות הערות בית משפט זה בהחלטותיו הקודמות בעניין הארכת מעצרם של המשיבים, כדי לספק פיתרון לבעיית התנהלות המשפט. עם זאת, בבואו להכריע בבקשת הארכת מעצר נדרש בית המשפט לאזן בין ערך ההגנה על חירותו האישית של הנאשם, אשר אכן נפגע קשות כאשר שמיעת משפטו מתעכבת זמן כה ניכר, לבין האינטרס להבטיח את ביטחון הציבור ואת ניהולם התקין של הליכי משפט. במסגרת הפעלת נוסחת איזון זו ישנן עבירות אשר טיבן ונסיבות ביצוען מלמדות על מסוכנות כה רבה עד כי יש בה כדי לחייב את המשך שמיעת המשפט בעוד הנאשמים נתונים במעצר. זאת, אף לנוכח התארכות המשפט, שהיא לרוב מנת חלקם של תיקים קשים ומורכבים מבחינת אופי האישומים, מספר הנאשמים והיקף העדים והראיות. זהו המצב במקרה שלפנינו, בו מיוחסים למשיבים מעשי רצח וניסיונות לרצח בנשק חם במסגרת חיסול חשבונות בעולם התחתון. זאת ועוד, חומרה יתרה נודעת לכך שעל פי הנטען המשיבים לא בחלו בעשות שימוש באמצעים שיש בהם כדי לפגוע בחפים מפשע ואכן בין קורבנותיהם נמנו גם מי שנקלעו במקרה לזירת האירוע. לעניין השיקולים בהארכת מעצרם בעבירות מסוג זה יפים דבריה של השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 8793/04 מדינת ישראל נ' יעקב קקון (טרם פורסם):

"אופי האישומים וראיות התביעה מצביעים לכאורה על מעורבות המשיבים בעבירות הקשות והחמורות ביותר על ספר החוקים. מיוחסות להם סדרת עבירות רצח ונסיונות לרצח בפרשות שונות, במסגרת פשיעה מאורגנת המפילה את חיתתה על הציבור, שבה נטילת חיים היא דרך טבעית לחיסול חשבונות ואמצעי מקובל בשיגרת התנהלותם של אותם גורמים. המדובר בהתנהלות פלילית החורגת באופן קיצוני גם מן המסגרות הפליליות המוכרות למערכת אכיפת החוק. חריגות זו מחייבת התייחסות מיוחדת גם במאזן השיקולים הנוגע לסוגיית הארכת המעצר לצורך ניהול המשפט. האינטרס בהגנת שלום הציבור בפני הסיכונים הטמונים משחרורם של המשיבים נושא משקל רב במיוחד במקרה זה, והוא גובר באופן ניכר על אינטרס המשיבים בשחרורם נוכח התארכות הדיון המשפטי הצפוי עוד להימשך זמן רב. חלופות מעצר כאלה ואחרות אינן יכולות לספק תשובה הולמת למסוכנות המשיבים האופיינית לפשיעה מאורגנת, החורגת ממוסכנות נאשם אינדיבידואלי הפועל לבדו בביצוע עבירה אינדיבידואלית".

           אכן, כפי שבית משפט זה  ציין לא אחת, אף בפרשיות החמורות ביותר יש בחלוף הזמן כדי לשנות את נקודת האיזון בין האינטרסים המוטלים על הכף וכדי להצדיק בחינה מחודשת של שאלת המשך הארכת המעצר; אולם, בנסיבות העניין שלפניי שוכנעתי כי עניינם של כלל המשיבים - ובכלל זה עניינו של המשיב 4, אשר דומה כי רמת מסוכנותו אינה זהה למסוכנותם של המשיבים האחרים - עדיין לא הגיע לאותו שלב קריטי שבו משתנה נקודת האיזון כאמור.

           לצד זאת, מוצאת אני לנכון לשוב ולהדגיש כי מן הראוי שבית המשפט המחוזי יעשה כל מאמץ לשמוע את המשפט באופן רציף ותדיר ככל הניתן מנקודת הזמן הנוכחית ואילך.

           אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרם של המשיבים יוארך בתשעים ימים נוספים החל מיום 5.9.05 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1120/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, לפי המוקדם. 

           ניתנה היום, ב' באלול התשס"ה (6.9.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: